החלטה בתיק ת"א 19348-07-10

1.      לפני בקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף.

2.      התובעת הינה מוסד תורני -  לימודי, אשר תוקצבה בעבר על ידי משרד הדתות דאז, בהתאם לדיווחים אודות מצבת התלמידים במוסד, שבוצעו באופן ידני.

3.      כנטען בכתב התביעה, שהוגש ביום 14.7.11, בחודש ספטמבר 1999 הוכנסה למשרד הדתות מערכת ממוחשבת חדשה, שנועדה להחליף את הדיווחים הידניים, ובכך  לייעל את מערכת דיווח התלמידים ותקצוב המוסדות התורניים הנתמכים (להלן- מערכת תי"ם).

4.      בתקופת ה"הרצה" של מערכת תי"ם במשרד הדתות, מחודש ספטמבר 1999 ועד אפריל 2000 (להלן- התקופה הרלוונטית), עלו בעיות טכניות קשות שכתוצאה מהן לא נקלטו דיווחי התובעת בתקופה האמורה, (וככל הנראה של עוד מוסדות תורניים רבים), וכתוצאה מכך לא קיבלה התובעת  את התקצוב ההולם, לפי מספר התלמידים הריאלי שלמדו אצלה באותה התקופה.

כנטען שם, בשל הליקויים הרבים, פנה בחודש ינואר 2005 משרד החינוך (שהטיפול בעניין עבר לסמכותו לאחר פירוקו של משרד הדתות) אל המוסדות התורניים, במטרה להשלים, לפנים משורת הדין, את מלוא התמיכה בגין בתקופה הרלוונטית, בין אם בשל קבלת תגמול לא הולם למספר התלמידים שדווחו, ובין בשל היעדר תשלום בגין תלמידים שלא ניתן היה לדווח עליהם למרות שבפועל למדו במוסד, וכל זאת בכפוף להמצאת אישורים ומסמכים שנדרשו (מכתבו של מר עמוס צייאדה מיום 5.1.05) (להלן- הפרשי תי"ם).

5.      לטענת התובעת, על אף שעמדה בקריטריונים שהציבה הנתבעת ושלחה את כל שנדרש על ידה -  נענתה בשלילה, ולא קיבלה את הפרשי תי"ם, בטענה כי לא שלחה את כל המסמכים הנדרשים.  

 ערעור שהוגש על ידי התובעת למשרד החינוך ביום 3.4.05 נדחה ביום 13.11.05.

מכאן התביעה שלפנינו, שהוגשה כאמור ביום  14.7.10.

6.      התובעת טוענת כי אי קבלת הפרשי התי"ם המגיעים לה, בניגוד למוסדות אחרים שבנסיבות דומות קיבלו את ההפרשים,  מהווה אפליה אסורה,  ללא נימוק הגיוני וללא צידוק.

7.      עוד טוענת התובעת, כי  הפרשי תי"ם מהווים התחייבות שלטונית של הנתבעת כלפיה, שיש חובה לקיימה, ומכוח זה הנתבעת מחויבת להעביר לה תשלומים אלו.

8.      בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מבוססת על מספר עילות:

היעדר סמכות עניינית- טענתה העיקרית של הנתבעת היא, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה בהיות עילת התביעה עילה מנהלית, העוסקת באופן הקצאת כספי תמיכה על ידי רשות ממשלתית, אשר הסמכות הבלעדית לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

התיישנות ושיהוי כבד- לטענת הנתבעת, עילת התביעה, דהיינו הפרשי תי"ם, מקורם בתקופה שבין סוף שנת 1999 לתחילת שנת 2000, אשר תקופת ההתיישנות בגינם חלפה לפני זמן רב, וכן כי השיהוי הכבד שבהגשת התביעה גורם לנתבעת לקושי ממשי בהגנתה ובגיבוי טענותיה במסמכים  רלוונטיים.

היעדר עילה- לטענת הנתבעת, הואיל ולתובעת אין כל זכות קנויה לקבלת כספי התמיכה מהמדינה, אזי תביעתה נעדרת כל עילה משפטית וקבלת התביעה תהווה עקיפה של הכלל כי הכרה במוסד כגוף נתמך אינה מקנה לו זכות לקבלת כספי תמיכה.

9.      התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לגזור את הסמכות העניינית ממבחן הסעד שנתבע בכתב התביעה (סעד כספי), אף אם מהות הסכסוך היא מנהלית.

בתגובתה, הפנתה התובעת לתביעה אחרת שהוגשה נגד הנתבעת, באותו העניין (ע"א 5323/04 ישיבת אורח חיים נגד משרד החינוך) שם נדחתה טענת המדינה להיעדר סמכות עניינית.

אשר לטענת ההתיישנות השיבה התובעת, כי עילת תביעתה קמה למעשה בשנת 2005, בזמן פנייתו של מר עמוס צייאדה למוסדות התורניים להגיש בקשותיהם, ולא בתקופה הרלוונטית בה לא קיבלה את ההקצבה.

10.  לאחר עיון בכל טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת הנתבעת - להידחות, כפי שיפורט להלן.

סמכות עניינית